אני מנסה לספר לג'מיל על הזרות
עיניו נבונות,
האם עיניו כחולות או שאני זוכרת עכשיו רק את צבע חולצתו המתבלבל בזכרוני עם צבע עיניו?
האם אני רואה שם טוב לב?
הוא לא מבין אותי
זרה?
למה את זרה ?
הוא שואל אותי.
הוא יושב על כסא המסופרים, מסתובב שמאלה וימינה בתנועות קלות.
עדיין מוקדם והשבאב עדיין לא באו ל"מועדון" שלו
מה שלומך? אני שואלת ומצביעה על הכתם הכחול צהבהב סגול בחלקו הפנימי של המרפק, בוריד
כן, אתמול ושלשום הוא עשה בדיקות דם, מינון התרופות שהוא לוקח לדילול הדם היה גבוה מדי
אחרי הצהריים הוא הולך לים ושם הוא משחק טאוולה, שם תורו לשחק,
כאן הוא אינו משחק, במספרה שלו. כאן הוא מספר אנשים וסופר סיפורים.
מקשיב
.
איפה הילדים שלך ? הוא שואל
מנסה להקיף במושגיו שלו את עולמי
הם גרים שם אני אומרת, שם הם לומדים
אני מספרת על אמא, המזדקנת, הזקנה, שגרה מאה צעדים מהמספרה שלו, עם הכסא היחיד המסתובב.
שאני רוצה להיות לידה, שחשוב לי להיות לידה.
האם הם יבואו לגור בארץ? הוא שואל
(אני לא זוכרת עכשיו אם הוא השתמש במילה "לעלות"
רק אם הם יתחתנו עם בחורה ישראלית, אני עונה
והוא מסיט את עיניו למעלה,, פינות פיו נשמטות למטה,
והוא ואני מבינים שזה לא יקרה.
כן, בקווי המתאר האלה הוא מבין אותי.
המשפחה, האם, הבנים, אלה העוגנים, אלה אבני הבנין, על זה מושתת הקיום שלנו
איך אסביר לו?
איך אסביר לו , שלא אמא ולא הבנים
אתה יודע גם לעשות פן ? אני שואלת
לא הוא צוחק, אולי הוא צוחק בגלל שהוא אומר "לא" ואמירת "לא" הרי קשה "להם" ולא מקובלת
גם אני צוחקת, כן לעשות פן זה קשה, למרות שאני מנסה שוב ושוב איני מצליחה להחליק את שערותי.
הוא מסתובב על כסא המסופרים
בחדר הקטן אני מחפשת ביוטיוב את הסוויטות של באך לצ'לו סולו, בביצועו של קאזאלס.
נחמה
הצליל המשונן, הכמעט גס, המיתרים חורקים
אני שומעת את טפיחות קצות האצבעות בצוואר הצ'לו
כל תו מופרד ומדויק מהקודם לו ומהבא אחריו.
עיניו נבונות,
האם עיניו כחולות או שאני זוכרת עכשיו רק את צבע חולצתו המתבלבל בזכרוני עם צבע עיניו?
האם אני רואה שם טוב לב?
הוא לא מבין אותי
זרה?
למה את זרה ?
הוא שואל אותי.
הוא יושב על כסא המסופרים, מסתובב שמאלה וימינה בתנועות קלות.
עדיין מוקדם והשבאב עדיין לא באו ל"מועדון" שלו
מה שלומך? אני שואלת ומצביעה על הכתם הכחול צהבהב סגול בחלקו הפנימי של המרפק, בוריד
כן, אתמול ושלשום הוא עשה בדיקות דם, מינון התרופות שהוא לוקח לדילול הדם היה גבוה מדי
אחרי הצהריים הוא הולך לים ושם הוא משחק טאוולה, שם תורו לשחק,
כאן הוא אינו משחק, במספרה שלו. כאן הוא מספר אנשים וסופר סיפורים.
מקשיב
.
איפה הילדים שלך ? הוא שואל
מנסה להקיף במושגיו שלו את עולמי
הם גרים שם אני אומרת, שם הם לומדים
אני מספרת על אמא, המזדקנת, הזקנה, שגרה מאה צעדים מהמספרה שלו, עם הכסא היחיד המסתובב.
שאני רוצה להיות לידה, שחשוב לי להיות לידה.
האם הם יבואו לגור בארץ? הוא שואל
(אני לא זוכרת עכשיו אם הוא השתמש במילה "לעלות"
רק אם הם יתחתנו עם בחורה ישראלית, אני עונה
והוא מסיט את עיניו למעלה,, פינות פיו נשמטות למטה,
והוא ואני מבינים שזה לא יקרה.
כן, בקווי המתאר האלה הוא מבין אותי.
המשפחה, האם, הבנים, אלה העוגנים, אלה אבני הבנין, על זה מושתת הקיום שלנו
איך אסביר לו?
איך אסביר לו , שלא אמא ולא הבנים
אתה יודע גם לעשות פן ? אני שואלת
לא הוא צוחק, אולי הוא צוחק בגלל שהוא אומר "לא" ואמירת "לא" הרי קשה "להם" ולא מקובלת
גם אני צוחקת, כן לעשות פן זה קשה, למרות שאני מנסה שוב ושוב איני מצליחה להחליק את שערותי.
הוא מסתובב על כסא המסופרים
בחדר הקטן אני מחפשת ביוטיוב את הסוויטות של באך לצ'לו סולו, בביצועו של קאזאלס.
נחמה
הצליל המשונן, הכמעט גס, המיתרים חורקים
אני שומעת את טפיחות קצות האצבעות בצוואר הצ'לו
כל תו מופרד ומדויק מהקודם לו ומהבא אחריו.