אני מנסה לספר לג'מיל על הזרות
עיניו נבונות, האם עיניו כחולות או שאני זוכרת עכשיו רק את צבע חולצתו המתבלבל בזכרוני עם צבע עיניו? האם אני רואה שם טוב לב? הוא לא מבין אותי זרה? למה את זרה ? הוא שואל אותי. הוא יושב על כסא המסופרים, מסתובב שמאלה וימינה בתנועות קלות. עדיין מוקדם והשבאב עדיין לא באו ל"מועדון" שלו מה שלומך? אני שואלת ומצביעה על הכתם הכחול צהבהב סגול בחלקו הפנימי של המרפק, בוריד כן, אתמול ושלשום הוא עשה בדיקות דם, מינון התרופות שהוא לוקח לדילול הדם היה גבוה מדי אחרי הצהריים הוא הולך לים ושם הוא משחק טאוולה, שם תורו לשחק, כאן הוא אינו משחק, במספרה שלו. כאן הוא מספר אנשים וסופר סיפורים. מקשיב . איפה הילדים שלך ? הוא שואל מנסה להקיף במושגיו שלו את עולמי הם גרים שם אני אומרת, שם הם לומדים אני מספרת על אמא, המזדקנת, הזקנה, שגרה מאה צעדים מהמספרה שלו, עם הכסא היחיד המסתובב. שאני רוצה להיות לידה, שחשוב לי להיות לידה. האם הם יבואו לגור בארץ? הוא שואל (אני לא זוכרת עכשיו אם הוא השתמש במילה "לעלות" רק אם הם יתחתנו עם בחורה ישראלית, אני עונה והוא מסיט את עיניו למעלה,, פינות פיו נשמטות למטה, והוא ואני מבינים שזה לא יקרה. כן, בקווי המתאר האלה הוא מבין אותי. המשפחה, האם, הבנים, אלה העוגנים, אלה אבני הבנין, על זה מושתת הקיום שלנו איך אסביר לו? איך אסביר לו , שלא אמא ולא הבנים אתה יודע גם לעשות פן ? אני שואלת לא הוא צוחק, אולי הוא צוחק בגלל שהוא אומר "לא" ואמירת "לא" הרי קשה "להם" ולא מקובלת גם אני צוחקת, כן לעשות פן זה קשה, למרות שאני מנסה שוב ושוב איני מצליחה להחליק את שערותי. הוא מסתובב על כסא המסופרים בחדר הקטן אני מחפשת ביוטיוב את הסוויטות של באך לצ'לו סולו, בביצועו של קאזאלס. נחמה הצליל המשונן, הכמעט גס, המיתרים חורקים אני שומעת את טפיחות קצות האצבעות בצוואר הצ'לו כל תו מופרד ומדויק מהקודם לו ומהבא אחריו. נולדתי כאן. גדלתי כאן. שיחקתי כאן.
אני אוהבת את הבתים והנופים. האנשים האלה הם חלק ממני . ורק עכשיו הבנתי את המשמעות, רק עכשיו ראיתי את המספרים, הנאקבה של חיפה. אולי נהפכתי להיות יותר מדי הולנדית, אולי בגלל שאני מזל דלי, אולי בגלל שלמדתי מתמטיקה ולא פסיכולוגיה - כשיש קונפליקט, בעיה, חיכוך: אני מחפשת את הנתונים, את המספרים, את הפיתרון היעיל ביותר לכל המשתתפים, ואני מתעלמת מההיבטים הרגשיים. אני לא מבינה כאב או ההשפלה או נקמה, אלא כאשר רגשותי עולים ומציפים אותי ומעבירים אותי על דעתי. בוודאי שלא רגשות אלה כשאחרים חווים אותם אני מאמינה באמונה שלמה ובלהט כי לכל בעיה יש פתרון הגיוני ופרקטי אשר כל הנוגעים בדבר יצאו נשכרים ממנו . ועכשיו אני יושבת מול גברים אלה, המספרים לי על חייהם, ואני מצחקקת בהתנשיות טיפשה, בורה, של אישה השוכחת במכוון שמבטי הגברים ברחוב מזה שנים מתעלמים ממנה, ומקשיבה לחייהם. לאחר שבועיים שההקלטות מונחות במחשב, בלי שהעזתי להסתכל בהן, אני צופה בהקלטות. מילה אחר מילה מטפטפת אל תודעתי ומפוררות, מחוררות את שכבות התודעה שלי, את ידיעתי מי אני. לאט לאט אני מבינה מה המילים אומרות לי. האם אפשר להחליף שואה בשואה? שואה בנאקבה? אני רואה את אשר הסרטתי ואני מקיאה מעצמי
|
Abbas Blues
In this Abbas-Blues blog I record those special moments, not to be forgotten, before using / not using them in The Film.
Archives |