Accidentally I saw my son. I passed his room and his door was nearly closed, only a narrow split between the door and doorpost. I glanced in, the way I usually do, to see if he's OK, in was the middle of the day, and there I saw him, in his bed, his thin face white and tensed, skin tight against the chick bones and chin, my laptop leaning against his knees, under the blue blanket that my mother knitted for him, his eyes closed, his lips thin, his hand, I suppose it was his hand, moving to the old rhythm, up and down under the blanket.
כמו שהגוף שלי היה אוכל ושותה אותו
את הגוף שלו קרה קרה כפות רגלי קרות גווי קר ומורעב נצמדת אני אליו עור אל עור אל עור כורכת רגלי סביב ירכיו מתחממת לאט כמו גחלת אור אדום וחם פושה בי מתוך תוכי קרבי שאם להגדיר את המקום בציון מדויק נמצא הוא מרחק רוחבה של כף ידו מתחת לקורקבן ומרחק עוביין של שלול אצבעות בפנוכו, בפנים בטני מבפנים, פנים רעב צמא וקור מצומררת, אני מקופלת אל תוכי, קפוצה אני שותה אותו אוכלת אותו מרווה רעב שוברת צום והחום פושה בי כמו רקב ומראה סימנים בעורי אני מפציעה מתוכי, יוקדת בחום שחור כמו גחלת אותו אני שותה ואוכלת אני נצמדת אליו אני עור אל עור אל עור כרוכות רגלי סביב ירכיו ידי נוגעות בו, מורעבות, צמאות, סומות, יתומות ידי נצמדות אליו, אוכלות את העור הרך חודרות מעבר לעור אל הבשר הגמיש המתוק ידי בולסות, גורסות, ללא הבחנה אני מנשקת את גבו, אני נושכת את הבשר הגמיש ידי יונקות אותו אלי אני יונקת את צווארו, נושמת, נושמת, נושמת, שואפת, שואפת, שואפת נושמת את ריחו את חומו, את חייו המנומנמים ונחים, תמימים, ללא חשש מהטורף הקם עליו בבליסות גדולות אני בולעת אותו אלי דרך כל נקבוביותי נחנקת מרעב, מגרגרנותי נצמדת בכל אורך גופי נכרכת סביבו כמו קיסוס, כמו נחש עור אל עור אל עור ידי נוגסות ונוגסות מתוך אותו מקום בין שחלותי בתוככי רחמי גחלת מבפנים יוקדת, פושה בי גחלת מבפנים רעב צמא קור המדבר זוללים, בולסים, מתחממים ושובעים, פגים נירפים |
Blog & News
Please share Archives
November 2019
Categories |