(to be translated)
about composition
תראה:
אני קראתי לזה "בעיה בקומפוזיציה"
אבל זה לא מדויק.
ואני לא יכולה למצוא פיתרון - כי זה בדיוק התהליך האמנותי הפנימי שאמן עובר בינו לבין עצמו:
מה בדיוק החוויה המדויקת שאני מרגיש,
מרגיש בעיניים, בעור, בשערות שעל אמות הידיים, בשערות על הראש
באברי המין, באזניים, בעיניים עצומות ואוזניים אטומות, בלב
ביכולת האנליטית, במוח ובמחשבה,
, מבחינה רוחנית, היסטורית, בתור אבא,
בתור אמא, בתור בן, בתור אישה, בתור גבר, בלב.
במשך זמן הצפיה של הצופה
בהרף העין של העלמות היתוש
בהרף עין
בזיכרון האישי של העבר
בזיכרון האישי של ההוה
בזיכרון האישי של העתיד
בזיכרון המשותף של הזוגיות, המשפחה, העם, האנושות
היקום כולו.
הקצב
של התמונה הבודדה
הקצב של כל התמונות כולן
ושל שתיים
ושל תערוכה
ושל ספר
להזדכך, להזדכך, להזדכך
ולהתוודות: בפני עצמי ובפני עולם ומלואו
ובחדר המיטות, אוחזת את אהובי, את אויבי,
אשר אהבתי, אשר שנאתי.
לדעת שאמא שלי מכירה אותי היטב.
עדיין, למרות כל השנים שעברו.
שהבנים שלי, לומדים להכיר אותי לאט, לאט
ואני רוצה ומתפללת להגלות בפניהם,
ולהזדכך, ולהטמא למענם ובידיעתם
ושוב להעביר את זה לעיניים וליד המצלמת.
ולמסך
ולהדפס.
זה תהליך של זיכוך, זיכוך מתמיד ודיוק:
איפה אני משתמש בשפה שלי, איפה אני משתמש בשפה קיימת
מה אני מרגיש, מה אני ממש ממש לא מרגיש
מה החיפוש שלי
ומה אני יודע בבירור
ומה פשוט קיים, תמיד, נוכח וברור
אילו החלטות שאף אחד לא יכול להחליט בשבילך.
או שפשוט תיוולד פיקאסו
או מוצארט
שלך כתמיד
about composition
תראה:
אני קראתי לזה "בעיה בקומפוזיציה"
אבל זה לא מדויק.
ואני לא יכולה למצוא פיתרון - כי זה בדיוק התהליך האמנותי הפנימי שאמן עובר בינו לבין עצמו:
מה בדיוק החוויה המדויקת שאני מרגיש,
מרגיש בעיניים, בעור, בשערות שעל אמות הידיים, בשערות על הראש
באברי המין, באזניים, בעיניים עצומות ואוזניים אטומות, בלב
ביכולת האנליטית, במוח ובמחשבה,
, מבחינה רוחנית, היסטורית, בתור אבא,
בתור אמא, בתור בן, בתור אישה, בתור גבר, בלב.
במשך זמן הצפיה של הצופה
בהרף העין של העלמות היתוש
בהרף עין
בזיכרון האישי של העבר
בזיכרון האישי של ההוה
בזיכרון האישי של העתיד
בזיכרון המשותף של הזוגיות, המשפחה, העם, האנושות
היקום כולו.
הקצב
של התמונה הבודדה
הקצב של כל התמונות כולן
ושל שתיים
ושל תערוכה
ושל ספר
להזדכך, להזדכך, להזדכך
ולהתוודות: בפני עצמי ובפני עולם ומלואו
ובחדר המיטות, אוחזת את אהובי, את אויבי,
אשר אהבתי, אשר שנאתי.
לדעת שאמא שלי מכירה אותי היטב.
עדיין, למרות כל השנים שעברו.
שהבנים שלי, לומדים להכיר אותי לאט, לאט
ואני רוצה ומתפללת להגלות בפניהם,
ולהזדכך, ולהטמא למענם ובידיעתם
ושוב להעביר את זה לעיניים וליד המצלמת.
ולמסך
ולהדפס.
זה תהליך של זיכוך, זיכוך מתמיד ודיוק:
איפה אני משתמש בשפה שלי, איפה אני משתמש בשפה קיימת
מה אני מרגיש, מה אני ממש ממש לא מרגיש
מה החיפוש שלי
ומה אני יודע בבירור
ומה פשוט קיים, תמיד, נוכח וברור
אילו החלטות שאף אחד לא יכול להחליט בשבילך.
או שפשוט תיוולד פיקאסו
או מוצארט
שלך כתמיד